נולד בווינה. מגיל 15 עבד במשך חמש שנים כשוליית צורפים. בשנת 1929 בקירוב החל בלימודי מחול עם גרטרוד קראוס והופיע בלהקתה בשנים 1930 – 1934. למד גם באקדמיה למחול בווינה. בשנת 1936 הקים ברק בית ספר למחול והופיע כרקדן סולן ברחבי אירופה. אחרי סיפוחה של אוסטריה אל גרמניה הנאצית (מרץ 1938), נסגר הסטודיו שלו וכל החוזים הופרו.
במאי 1938 נמלט ברק לשווייץ, והופיע שם בקברטים. אחר עבר להולנד. בינואר 1939 עבר לבריטניה לזמן קצר, ואז לקובה, לימד מחול והמשיך להופיע. ב- 1941 התיישב ברק בארצות הברית. יחד עם קטיה דלקובה יסד קבוצת מחול יהודית, וגם להקה ארצישראלית למחולות עם. ב- 1945 נתמנה למרצה בסמינר התיאולוגי היהודי בניו יורק. ב- 1949 ביקר לראשונה בישראל, וכששב לניו יורק הביא עמו ריקודים חדשים. לימד בארצות הברית ובקנדה ריקודים ישראליים, וגם בישראל. בשנים 1050 – 1953 עמד בראש "במת המחול" במוזיאון ברוקלין בניו יורק. בשל בעיות בריאות חדל להופיע אבל לא חדל ללמד, ללמוד ולעשות כוריאוגרפיה.
עד שנת 1978 יסד וניהל חטיבה למחול יהודי בי.מ.ה.א של רחוב 92. באותה תקופה יסד וניהל את פסטיבל המחול העממי הישראלי השנתי, ניו יורק. ב- 1954 הקים את להקת המחול "אריאל", שהציגה יצירות מודרניות ועממיות. הוא נתמנה לבמאי "רקדני הבראיקה" בשנת 1958. היה בין מייסדי ה"מרי-גו ראונד". ב- 1968 נתמנה למנהל מחלקת מחול העם הישראלי בקרן הנוער האמריקני הציוני. עד 1981 שימש עורך כתב העת "הורה" שהקים בעצמו.
כמו כן היה חבר ב"ברוקלין קולג'" בניו יורק.
ב- 1959 קיבל מענק מי.מ.ה.א לסייר וללמוד מחולות עם, והוענק לו ציון לשבח על פיתוח המחול היהודי ב- 1960.
בין יצירותיו ככוריאוגרף: חופשה בישראל, חתונה באוסטריה (ללהקת מרי-גו-ראונד), ועוד. השתתף בכתיבת פרסומים רבים על מחול יהודי וישראלי, למשל "רקדני ארץ ישראל (1947), "ספר המחול הישראלי העממי" (1948) ועוד.